"האנשים החדשים"
הם לא מכאן, מארץ רחוקה,
אולי מטוס גדול יקח אותם בחזרה
ואם אנחנו שניים
טוב לנו בינתיים
תדבר לאט
אני מקשיב ולי אכפת
"מלטף ומשקר"
ולפעמים כשאני מחייך
אני רואה את הפנים שלו בראש שלי
ומשכנע את עצמי בלב
שאני לא דומה לו אני מישהו אחר
כשמדברים על זה הרבה
אני שותק ומסתגר
וכל האנשים שהיו כאן והולכים
משאירים אותי לבד בחדר נשיקה ונפרדים
רק נשיקה ומשאירים את הדברים הלא פתורים עומדים
החושך הוא חבר שלי ברגעים הכי יפים
שותים ומנגנים
כשזה זמן ללכת
נגמרות לי המילים
"תמיד אהבה"
ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב
זה מכאיב כשאני
מסתכל אכפת לי אחרת לא הייתי שואל
זה יפני או סיני אני תמיד מתבלבל
וזה חשוב לי אחרת לא הייתי שואל
"ביום שמש"
ביום שמש יפה מסתכל מסביב ומבין
מה שרציתי קרה
ויש שמש בחוץ העולם מחייך אלי
זה חיוך אמיתי
האהבה שלי שקשה בשבילכם
היא טובה בשבילי
היא טובה בשבילי, אז היום
אני לא נותן לה ללכת
בדיוק כשרציתי לקבור את הכל
ולקפל את הדגל
זה נגד הרוח
מעיפה בניינים ונותנת לי כוח
אני הפסקתי לשאול
אני הפסקתי לשאול, אז עכשיו
אני לא נותן לה ללכת
"כמה שאני אוהב"
ואני לא צריך טובות שיעשו לי אחרים
גם אין לי צורך בגג בשביל למנוע גשם
וזאת לא אשמתי ואני לא אשם
רוצה להיות אחד שיש לו כמה חברים
שלא צריך תירוץ להסתובב עם אסימונים בכיסים
"אישה לויתן"
ואולי החום יעשה את שלו ואולי הקור יגמור אותי
לפעמים מרגישה חזקה
לפעמים מתפרקת בלי כוח לדחוף את עצמי
"אף אחד משנינו"
בשקט בשקט
חצי הזדמנות עברה
בשקט בשקט
וזה לא קרה
אם יש לי דמעה בזווית של העין
זה לוקח לי זמן לנסות אז בינתיים
"החברים הישנים שלי"
החברים הישנים שלי כולם אותו דבר
אחד נהיה גיבור גדול והשני נגמר
החברים הישנים שלי בתוך הספר השחור
ואת כולם אני אוהב עכשיו
את כולם אני אזכור
לחברים הישנים שלי יש טעם משונה
זה שאהב לדעת עדיין הוא שואל
וזה שחשב שטוב לו עכשיו הוא מתפלל
וגם אני נשארתי כמעט אותו דבר
מאיים ללכת אבל בסוף אני נשאר
חיים שלמים בשקיות מפלסטיק
מתווכחים אם זה קרה או לא קרה
"ואולי"
זה נראה אמיתי והנה היא שוב
משחקת איתם והם נחמדים
אוספים ממתקים ושומרים
זה לא האמיתי שמחפשים
זה רק הרגש שחוטף מכה
דירה יפה בעיר קרה, רחוק מכאן
כל כך רחוק עכשיו, רחוק מכאן
"כנפיים"
אל תפחד הוא לא אליך מתכוון להתחנן
כבר אין ממה להתעצבן
לימדו אותך לא להתחייב להתחשב
להשתמש נכון ולחייך לא להתערב
מתלבש יפה יוצא לעיר ומחפש מוצא חוזר
עכשיו אני פה
נשברו לו הכנפיים
יותר הוא לא יעוף לנו ככה
ככה לשמיים
"בחולצת פסים"
עכשיו אני בולע את הרוק שמצטבר לי
בחלל הפה
בחולצת פסים דקה וכובע משונה
זה העיניים שעושות את ההבדל
כזה יפה
עכשיו אני נבהל ואז חוזר
לוקח את הזמן לא ממהר
אני שומע מבחוץ
שהפה שלי אומר, מה הפה שלי אומר
עכשיו זה לתמיד או לוותר
וזה הרבה יותר פשוט לזרום ולא להתבלבל
"הכוס הכחולה"
יש לי את הכוס הכחולה
ערבבתי בה מים חצי אלכוהול
וכמה שהיא מלאה היא נראית לי תמיד
ריקה מהכל
"ג'קט"
כשאני אגדל אני אהיה כמו כולם
בואו אל המים ותראו שהכל אותו דבר
צופו על המים ותקוו שאולי יבוא מחר
ואולי בעוד שנה יבוא עטוף במתנה
Уф, хватит пока...
